נופשים לא ציפו שהחוף יהיה כל כך

דמיינו לעצמכם שאתם מוציאים עשרות אלפי דולרים על משאית דודג' חדשה וחושבים, "בואו נעשה פרסומת חוף מדהימה!" נעבור קדימה לאותה משאית ששוקעת בחול כמו יצור ים מתכתי ומגושם.הכל בגלל שאף אחד לא טרח לבדוק את זמני הגאות והשפל. אוי. איפשהו, איזה מנהל שיווק מתנהג כאילו הוא מעולם לא ראה את הפרסומת הזאת קודם. ותרשים גאות ושפל שופט אותם בשקט.

שכחו צדפים או ארמונות חול: חובב החוף הזה חרט את הקריאה האולטימטיבית לעזרה בחול: "אנחנו צריכים את סיסמת ה-Wi-Fi".זהו מסר מודרני בבקבוק, אבל עם יותר סרקזם ופחות מצבי חירום ימיים. בין אם זו בדיחה או אות מצוקה דיגיטלי אמיתי, זה אומר הרבה על זמננו. אין אות, אין שלווה.

מי צריך צוות צילום כשיש לך מקלות, סבלנות ותשוקה בוערת למכור וייפ? הבחור הזה הפך את עצמו למקגיוור על החוף, והפך את טיול הסולו שלו לאולפן הפקה של איש אחד.אנחנו לא יודעים אם לצחוק, למחוא כפיים או להעסיק אותו. העבודה אמיתית, הביצוע... ובכן, ייחודי. ציון לשבח על המאמץ, אם לא יותר מזה.

לשחף הזה אין כבוד לרכוש פרטי או לנאמנות לקבוצה. לעולם לא נדע אם היא רוצה את הכובע לקינון, לאופנה, או כמחאה נועזת נגד האוהדים.מה אנחנו יודעים? זה נועז. זה מכוסה נוצות. וזה בהחלט עושה גלים. איפשהו, אדם מצמץ אל השמש, תוהה לאן עף הכובע שלו.